| דינה שנהב, תרחיש, מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, 2011 (אוצרת) | | | תרחיש, תערוכתה של דינה שנהב, מתארת מקום אנונימי שחווה מציאות קטסטרופלית. שנהב מצביעה על הפחד האנושי הראשוני, הקמאי, מפני מצב אפוקליפטי. פחד זה נשען על אירועים בעלי נוכחות ספקטקולרית משחר ימי ההיסטוריה ועד ימינו – מרחבים שחוו הרס, חורבן והשחתה הנגרמים בידי אדם וציוויליזציה או מנזקי טבע. סיפורי נח וסדום התנכיים, הרס העיר פומפי, השואה, פצצת האטום בהירושימה, הפיגוע במגדלי התאומים, מלחמות, אירועי טרור, אלימות, רעידות אדמה, מפולות, הצתת יערות וגלי צונאמי אימתניים בעלי עוצמה הרסנית – כל אלה מוטבעים בגנום האנושי. בעת התרחשותם מדווחים מצבים חורבניים אלה ללא הרף בכלי התקשורות השונים, מרתקים אליהם את הצופה ומעצימים את החרדה האנושית. גם הפעלולים של אולפני הוליווד מסייעים בהחדרת המדומיין הפנטזמטי של ההרס אל המציאות, ומתגלים כ"'אפקט' האולטימטיבי" של הממשי. ואילו "הממשי עצמו, כדי שיוכל להימשך, חייב להיתפס כחזיון רפאים לא ממשי"*. בשונה מאמנים אחרים, שעיסוקם בזוועה ובחורבן מתייחס על פי רוב לאירועים קונקרטיים – בעיקר אמנים גרמנים כמו האנס האקה (בעבודה Germania , שהוצגה בשנת 1993 בביתן הגרמני בוונציה), אנסלם קיפר או הסופר וינפריד גיאורג זבאלד – ובהמשך לעבודותיה המוקדמות של שנהב עיר (2002) וסוף היער (2008), המיצב חף מתיאור ספציפי ועוסק בעיקר במרחבי החרדה המובְנים בקיום האנושי. הקטסטרופה האמיתית, כפי שמתאר סלבוי ז'יז'ק, היא החיים תחת מעטה הצללים של האיום הקבוע של הקטסטרופה (שם).
תרחיש מדמה הווה קודר, עכור ושומם, ללא שרידי עבר, היסטוריה ותרבות. שנהב מעבירה לזמן הווה את הסיוט שהתרחש אינספור פעמים ושהיתכנותו העתידית משתקת ומצמררת – מעין חלום בלהות שמתממש.** עם זאת, בעוד ניתוח של תרחיש מדעי מבוסס על פי רוב על הנחות עובדתיות ועל אירועי עבר, נועד לייצר חשיבה פוזיטיבית המבקשת להימנע מטעויות, ומציע פתרון אסטרטגי תועלתני למטרות קונקרטיות – לא ניתן להימנע מהישנותו של התרחיש של שנהב או להיערך לקראתו, והכלים להתמודד עמו הם עקרים וחסרי תועלת. הזרקור המחפש אות חיים מסמל, אמנם, חיים חיצוניים ותקווה, אך מרמז גם למבט המהופנט של הצופה באסונות, לכניעתו לחוויה של התבוננות חוזרת ונשנית באירועים אלה, ולשילוב של בעתה והתפעלות שאותם הוא חווה. גם אם הירח במלאותו ובזוהרו ואדוות הים בחזרתן המדיטטיבית מסמלים את עוצמתו של הטבע ואת המשכיות החיים, שנהב מעמידה את הצופה חשוף ופגיע: מנוחם מהטבע אך אחוז אימה, נחרד מהזוועה אך גם נפעם מעוצמתה.
* ז'יז'ק, סלבוי 2008 (2002). ברוכים הבאים למדבר של הממשי. תל-אביב: רסלינג, עמ' 39-32.
** דוגמה לתרחיש כעין זה, אך מוקצן, ניתן למצוא בקסטל-בלום, אורלי, 1992. דולי סיטי. תל-אביב: זמורה ביתן, עמודים לספרות עברית.
| | | | לצפייה במיצב | | |
| | | |  | | תרחיש, מיצב (פרט), 2011 | | |  | דינה שנהב, תרחיש, וידאו (פרט), 2011
צילום: אבנר שחף
עריכה: דורון סולומונס | | |
|
|
| |
|
|
|
ביוגרפיה + תערוכות, קטלוגים וספרים
)
)
