מתוך ההקדמה לקטלוג
את הדימויים מסידרת חדר המתים (1992) של אנדרה סרנו, ראיתי לראשונה ב- 1993 בגלריה איבון לאמבר בפאריס- זוהרים ביופיים, טבע דומם אפוף הילה ורוגע, רחוק מנסיבות היווצרותו (רצח בבקבוק שבור II, קורבן כוויות, דלקת ריאות כתוצאה מטביעה II, נדקר למוות וכדומה). שמות התצלומים ותהליך תודעתי (מוסרני), שהתרחש שבריר שנייה לאחר הצפייה בעבודות, עימתו את הדתיות וההילה המוקרנות מהן עם המהות המגולמת בפני-השטח המצולמים. שאלות הקשורות במציצנות, המופנית לעבר מי שאינם מסוגלים להגיב, וסוגיות מתחום המוסר חידדו קונפליקט זה. מאז ועד שנתאפשרה תצוגת עבודות מהסידרה במוזיאון תל אביב לאמנות, יצר סרנו סדרות חדשות אך, כאז, עדיין טרי בי זכר אותו רגע קסום ומבעית בגלריה איבון לאמבר, ונוכחותן הלא תלויה בזמן, של העבודות חרוטה בזכרוני. מאוחר יותר, עתידים היו לחזור אליי דימויי הגופות והאברים המסוכים בזוהר ובשלווה כמו-דתית מתוך חדר-המתים של סראנו, כשהם כרוכים בקביעתו של סטיפן באן: "הציור אמור להיות...מוות ובה בעת קימה לתחייה-בשר צונן וחיוור, וזר של פרחי אביב".
בראיון שערכתי עם סראנו והמתפרסם בחלקו בקטלוג, גם נחשף הפן הפרסומי והתקשורתי שממנו מושפעת עבודתו. יחד עם זאת הוא מבכר את הסמוי על הגלוי, את היצרי על השכלי והפרשני, ואת ה"מקורי" והנון-קונפורמי על הנפוץ. אנדרה סראנו, המבקש להימנע משיוכים ומהגדרות אמנותיות/ביקורתיות/חברתיות, אמר באחת מפגישותינו: "אינני אמן פוליטי. אני שרדן". עם זאת, עבודתו מטפלת בבעיות חברתיות ופוליטיות הניצבות על סדר היום כגון חסרי-בית, יחס הכנסייה לקבוצות מדוכאות או השלכותיה של מחלת האיידס. מבקרי אמנות ופרשנים אחדים נוטים לראות בחדר-המתים המשך להידרשותו של סראנו בסדרות קודמות לנושא הגוף ואירעיותו, אגב התייחסות לנוזלי הגוף והפרשותיו.
לטקסטים המלאים ר' קטלוג התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות.
| | |
| | | |  | | אנדרה סרנו, דלקת קרום המוח קטלנית, 1992, באדיבות האמן וגלריה איבון לאמבר, פריס, ניו-יורק | | |  | | אנדרה סרנו, דלקת קרום המוח קטלנית, 1992, באדיבות האמן וגלריה איבון לאמבר, פריס, ניו-יורק | | |  | | סרנו בדירתו בברוקלין, 1996. צילום: רונה סלע | | |
|
ביוגרפיה + תערוכות, קטלוגים וספרים
)
)
)
