התערוכה התחלות, תצלומים 1968-1948 של הצלם דוד חריס מתמקדת בתיעוד שני העשורים הראשונים של מדינת ישראל וחושפת את מיטב עבודתו של חריס מתקופה זו. עשורים אלה אופיינו במשברים רבים, שהיו כרוכים במפגש בין אוכלוסיות מתרבויות שונות, בקשיי הקליטה בארץ החדשה, במצוקה כלכלית (מעברות, צנע), בעיצוב דרכה של המדינה, בבניית תשתיותיה ובשליטה על האוכלוסייה הערבית. עבודתו של חריס בשנים אלה, שנעשתה בעיקר עבור המוסדות הלאומיים, משקפת את קו ההסברה הרשמי של המדינה ואת מסריה הציוניים. המאפיין המרכזי בעבודתו של חריס, המגדיר עצמו כצלם ממלכתי, הוא לפיכך תיעוד התקופה המשברית מתוך נקודת מבט אופטימית. העוני, קשיי המעבר והקליטה, היחס לאחר, הדומיננטיות המפאיניקית, ההתמודדות של המדינה הצעירה עם גלי העלייה הגדולים לצד הקשיים הכלכליים והביטחוניים - כל אלה זכו אצלו לתיאור אוהד ואידילי. יתרה מכך, רק נושאים המעמידים את ישראל באור אוהד ביחס לאוכלוסיה הערבית צולמו על-ידו בצורה חיובית (למשל חזרת פליטים מירדן זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים), בעוד נושאים אחרים לא זכו לתיעוד (למשל המשטר הצבאי או תוצאות המלחמות). סוג הצילום הזה ממשיך, במידה רבה, את הצילום שקדם להקמת המדינה. אבל בעוד הצילום של טרום-המדינה תיאר את היהודי החדש, הגאה, מתוך בחירה לייפות את המציאות, והצניע את הקשיים ואת ההיבטים הלא מחמיאים של ההתיישבות בארץ, חריס ובני דורו תיארו את הקשיים של העשורים הראשונים למדינה מתוך נקודת מבט אופטימית ומחמיאה.
עבודתו של חריס עבור המוסדות הלאומיים מתמקדת בעיקר בתיעוד נרטיבי של הצדדים החברתיים של התקופה ועוסקת פחות בהיבטים הביטחוניים, הפוליטיים והצבאיים, שתועדו על ידי צלמי העיתונות וצלמים צבאיים. מאפיין נוסף של עבודתו של חריס הוא בניית סיפור באמצעות כתבה מצולמת. ז'אנר זה התפתח ברוסיה הסובייטית בשלהי שנות ה-20 וראשית שנות ה-30 של המאה ה-20, בזמן שכתבי העת הרבים ואלבומי הצילום שליוו את תוכניות החומש הראשונות של ברית המועצות גויסו בשירות מטרות לאומיות. הוא מאופיין בבנייה של סיפור נרטיבי פשוט וקל להפנמה ובתיאור נושא המוצג בבהירות למתבונן. התצלומים מתעדים בדרך כלל חלל נרחב, בניגוד לתקריבים, תוך בחירה בנקודת מבט קונבנציונאלית והתגייסות למען הפצת מטרות השלטון. הסיפורים המצולמים תיארו, על-פי רוב, סיפור אישי או תכנים עממיים קלים להזדהות, שסייעו לצופה למקם את עצמו ביחס אליהם. עבודתו של חריס מזכירה במידה רבה גם את עבודתם של צלמי ה-(Farm Security Association (FSA, שתיעדו את שנות השפל הכלכלי בארצות הברית עבור הממשל האמריקאי. בעיקר ראוי לציון הקשר בין תצלומי חריס לבין עבודתה של דורותיאה לאנג [Lange]: באופן תיאור הדמויות, בהדגשת הצדדים החווייתיים של הסצנות המצולמות, בהתמקדות במחוות אנושיות ועוד. דוד חריס, כמו צלמי ה-FSA , פעל לתיווך היעדים הלאומיים לאזרחי המדינה באמצעות הדימוי החזותי המצולם. התצלומים שצילם עבור הסוכנות בשנים 1958-1952, והתצלומים שהפיק לאחר מכן עבור קרן היסוד וקרן קימת לישראל, הם אפוא חלק חשוב מאוצר הדימויים הלאומי, שסייע בעיצוב דעת הקהל ובהבניית הזיכרון הקולקטיבי הישראלי.
הכיתובים לתצלומים בתערוכה ניתנו על ידי דוד חריס ומלמדים גם הם על התפיסה הציונית-הממלכתית המאפיינת את עבודתו.
| | |
| | | |  | | דויד חריס, מושב חרובית, אימון בנשק לעולי צפון אפריקה, 1951 , באדיבות משפחת הצלם | | |  | | דויד חריס, עולים ממזרח אירופה, קריית יובל, ירושלים, 1959 , באדיבות משפחת הצלם | | |
|
ביוגרפיה + תערוכות, קטלוגים וספרים
)
)
