| ההיסטוריה היא ברירה טבעית. גרסאות משתנות של העבר נאבקות על הבכורה; קמות עוּבדות ממינים חדשים, ואמיתות קמאיות, ישנות מוּבלות אל הקיר, חבושות עיניים ומעשנות סיגריות אחרונות. רק המוטציות של החזקים מתקיימות. החלשים, האלמונים, המובסים משאירים רק סימנים מעטים [...] ההיסטוריה אינה אוהבת אלא את הרוֹדים בה: הריהי מערכת יחסים של שיעבוד הדדי" (סלמן רושדי, בושה, 1983, 117). | | | | תקציר | | | אשכול התערוכות הראשון במוזיאון העיר חיפה [*], היסטוריות מצטלבות, בנוי מארבע תערוכות יחיד- מהתערוכה מציאות מדומיינת ומשלוש תערוכות יחיד לאמניות מנאר זועבי, יעל ברתנא ואפרת נתן. הוא דן, מצד אחד, באופן שבו החלה להירשם ההיסטוריה של הארץ – ובכללה של חיפה - באמצעות הפריזמה הצילומית. התערוכה מציאות מדומיינת עוסקת באופן שבו צלמים זרים [1] צילמו את "ארץ הקודש" בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, ובאופן שבו טבע הקולוניאליזם המערבי את חותמו עליה במגוון תחומים. האשכול מראה כיצד ההיסטוריוגרפיה החזותית של הארץ ותושביה נשארה נאמנה במשך שנים רבות לתפיסה הקולוניאליסטית-המערבית ושיקפה את השאיפות האימפריאליסטיות של המערב באזור. ומצד אחר, אשכול התערוכות עוסק גם בדרכי ההתכתבות הייחודיים של אמניות בנות הארץ עם הכתיבה הרשמית של ההיסטוריה המקומית ועם מאפייניה הקולוניאליסטיים. בעבודתן של אמניות אלה מגולמת העובדה כי ההיסטוריה (his-story) נכתבת בידי גברים והן מציעות חלופות לרישומה [2]
(her-story).
אפרת נתן מבקרת במידה רבה את דרכי העיצוב והמימוש של הרעיון הציוני. בעבודותיה היא מתארת את זיכרונותיה כילדה בקיבוץ כפר רופין המביטה מן הצד במלאכת הקציר, בהנפת החרמש, בכיבוש הפיזי של הקרקע באמצעות היד הגברית. נתן גדלה עם המדינה הצעירה אבל לא יכלה להשתתף השתתפות פעילה במימוש האידיאלים שהסעירו את דמיונו של "הישראלי החדש", ממשיכו של "היהודי החדש" [3], ולהיות חלק מהקולקטיב המשפיע והמעצב [4]. עבודתה עוסקת בהיבטים הקולוניאליסטיים של ההתיישבות הציונית ויכולה לרמז להתיישבות הקולוניאליסטית הטמפלרית, שהביאה לארץ את החרמש.
יעל ברתנא , בעבודה Summer Camp, מבקרת את האופן שבו עיצבו מנגנוני השליטה הממסדיים דפוסי חשיבה מגויסים ולא ביקורתיים, הממשיכים במידה רבה להתקיים עד היום. ברתנא צילמה פעולה של קבוצת אקטיביסטים המסייעים לפלסטינים בכפר ענתא לבנות בתים שנהרסו בידי צה"ל. הסרט עוסק אמנם במציאות העכשווית העכורה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל ברתנא עושה שימוש מושכל בסרטי התעמולה הציוניים, שהפיקו מוסדות "המדינה שבדרך" בעשורים שקדמו להקמת המדינה. פס הקול נלקח מתוך הסרט עבודה (1934), שכתב פאול דסאו [Dessau] וביים הלמר לרסקי [5] (Lerski), המתאר את חזון בניית הארץ מבעד למסננת הציונית, תוך התכחשות לחיי התושבים הפלסטינים. הסאונד הכוחני, המלווה את הדימויים של בניית הבתים שהרס הצבא הישראלי, מציף את הזיכרון בדימויי הבנייה העברית המופיעים בעבודה. ברתנא מצליבה בין תיאור ההיסטוריה העכשווית של תושבי הכפר הפלסטיני הנתונים לשליטת מנגנוני הממשל והצבא הישראלי לבין ההיסטוריה החזותית של התעמולה הציונית. היא טווה ביניהם חוטים של תלות ומצביעה על המקום שבו החל להירקם הסכסוך.
מנאר זועבי עוסקת בהשפעות ובהיבטים השונים של קביעת הגבולות, הסימון הטריטוריאלי והחלוקה הגיאוגרפית בשטחי סכסוך. היא מרמזת למלחמת 1948 ולאירועים שבאו בעקבותיה, עת התושבים הפלסטינים של חיפה איבדו את בתיהם ואלה שנותרו רוכזו בשכונת ואדי ניסנאס. באמצעות שימוש בחומרים נשיים היא מפוררת את החלוקות המוגדרות, הגבריות, ובונה טריטוריות מופשטות.
מוזיאון העיר חיפה הוא אכסניה מאתגרת לדיון בנושאים אלה, משום היותה של חיפה עיר בעלת היסטוריה ייחודית. הפרקים השונים של היסטוריה זו כוללים את ההתיישבות הטמפלרית הקולוניאלית בעיר במאה ה-19, את העניין הקולוניאלי של הבריטים בעיר הנמל, את השינויים הדרמטיים שחלו בחיפה במאה ה-20 (התפתחות מואצת בראשית המאה מול השבר של 1948), ואת התמורות הדמוגרפיות והאורבניות הקיצוניות שהתחוללו בה והביאו להפיכתה מעיר "מעורבת" לעיר "עברית". | | | | הערות | | | 1. בתערוכה תצלומים של צלמי האמריקן קולוני [The American Colony photographers] (להלן: הא"ק). על אף מוצאם האירופי והקשר ההדוק שלהם עם אירופה, עבודתם נבדלת במידה מסוימת מעבודתם של הצלמים האחרים בתערוכה, כפי שמופיע בקטלוג התערוכה.
2. המונח Her-story התפתח בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 כחלק מהביקורת הפמיניסטית על ההיסטוריוגרפיה הגברית (his-story) הקונבנציונלית. מהותו, כתיבת ההיסטוריה מנקודת מבטן של נשים ואלטרנטיבה לדומיננטות של הקאנון הגברי. כך, לדוגמה, כתבו קייסי מילר וקיית סוויפט: "כשנשים בתנועה [הפמיניסטית, ר.ס.] משתמשות במונח herstory (ההיסטוריה שלהן), מטרתן היא להדגיש שחייהן, מותן ותרומתן של נשים למאמץ האנושי הוזנחו או לא הוערכו כראוי בנרטיבים ההיסטוריים הרשמיים ((Miller&Swift 1976, 135).
3. התעמולה הציונית, שפעלה במידה רבה לפי הדגם הסובייטי-הסוציאליסטי, שיווקה דימוי שווה לנשים ולגברים ובנתה סביבו הילה. דימוי זה, אף שהיה רחוק מהמציאות, נתפס כתיאור נאמן של החיים המיגדריים בארץ-ישראל ובמדינת ישראל, התקבע בתודעה בארץ ובחו"ל ובנה לחברה הישראלית תדמית מתקדמת. חוקרות רבות עסקו בנושא, ביניהן לסלי הייזלטון [Hazleton], הטוענת כי נשים אימצו דימוי זה והתגאו בו, גם אם בסתר ליבן הבינו את העדר השיוויון. "הן נוהגות להעלים את ספקותיהן, מה שהופך אותן לקורבנות מרצון של אידיאולוגיה ריקה אך מרגיעה. הן מוותרות על זהותן העצמית לטובת 'זהות מזויפת' שמייחסת להן האידיאולוגיה" (הייזלטון 1978, 18-21).
4. על האופן שבו הודרו נשים ממוקדי הכח הלאומיים ר'
Bhreathnach-Lynch 2003 & Cusack McClintock, Mufti, & Shohat 1997
לעומת זאת, יובל-דייוויס טוענת כי לנשים היה תפקיד מכריע בייצור אומות מבחינה ביולוגית, תרבותית וסימבולית, אולם מקומן נפקד מהכתיבה האקדמית על הלאומיות (Yuval-Davis 1997).
5. לרסקי ביים סרטים רבים עבור מחלקות התעמולה של המוסדות והיה לו מקום חשוב בעיצוב התעמולה הציונית (סלע 2000). ר' גם קטלוג התערוכה. | | |
| | | | אג'נדה-מוזיאון העיר חיפה-עברית | | | תוכנית התערוכות החדשה שבניתי למוזיאון העיר חיפה התאפיינה בהדגשת כמה מטרות עיקריות. האחת, התמקדות בייחודה של חיפה כעיר רב-לאומית ורב-תרבותית. המוזיאון בקש לספר את מגוון ההיסטוריות והסיפורים של האוכלוסיות השונות של העיר ולהפוך את המוזיאון לביתן. עד בואי התמקד המוזיאון בעיקר בנרטיב הציוני, ואני ביקשתי לחשוף את הנרטיבים השונים, ובכלל זה הנרטיב הפלסטיני, הגלומים במרקם החיים של העיר.
המטרה השנייה הייתה לקיים דיון באירועים השונים שהתרחשו בעיר - אירועים חברתיים-פוליטיים ואירועים הקשורים בסכסוך הישראלי-פלסטיני - ובשינויים הדמוגראפיים והגיאוגרפיים שהתחוללו בעיר בעקבותיהם. דיון זה ביקש לעורר שאלות המרכזיות לחברה הישראלית כולה. המטרה השלישית הייתה בחינת מקומה של חיפה כעיר שהובילה תהליכים מעצבים ושינויים חברתיים ופוליטיים בישראל.
| | |
| | | |  | | חברת קיסטון, אב וילדיו מציגים תלבושות, רמאללה , לא מתוארך | | |  | | אנדרווד ואנדרווד,טקס החרב , רמאללה, 1900 | | |  | | אפרת נתן, פוסע וקוצר , דגימת מחשב, 2007, באדיבות האמנית וגלריה רוזנפלד | | |  | | יעל ברתנא, Summer Camp , 2007, באדיבות האמנית, גלריה זומר וגלריה אנט גלינק | | |  | | הלמר לרסקי, מתוך הסרט עבודה , 1934, באדיבות עודד ברוש | | |  | | רותי דירקטור, ידיעות אחרונות, 21.12.2007 | | |  | | רותי דירקטור, ידיעות אחרונות, 21.12.2007 (המשך) | | |
|
ביוגרפיה + תערוכות, קטלוגים וספרים
)
)
)
)
)
)
)
