בסוף 1933 נסע ליאו הרמן, המזכיר הכללי של קרן היסוד, לגרמניה לחפש צלם בעל שיעור קומה שיעבוד עבור המוסדות הלאומיים בשירות מטרותיה של התעמולה הציונית. במשימה זו ייצג הרמן את מרבית המוסדות הלאומיים, וביניהם קרן קימת לישראל, שעשו שימוש בדימוי הצילומי לצורך שיווק הרעיון הציוני [1]. "הוא ניסה למצוא צלם מהסוג אותו חיפש במשך שנים", שכן "פלסטינה שיוועה לצלם מדווח ממדרגה ראשונה " (25.04.1934). בעקבות פנייתו של נחמן שיפרין, בעליה של סוכנות PPH) Presse Photo-Ltd). לקרנות, הגיע הרמן לזולטן קלוגר, אחד הצלמים היהודים המובילים שפעלו בגרמניה. גם נתן ביסטריצקי ממחלקת התעמולה של קק"ל, שנסע באוגוסט 1933 לקונגרס הציוני הי"ח בפראג, ניצל הזדמנות זו לעבור בברלין ולהיפגש עם זולטן קלוגר, מתוך דאגה "לפרסום המפעל הארצי-ישראלי" (6.8.1933). כדי לפתות את קלוגר ושיפרין להגר לארץ ישראל סיפר להם הרמן: "[...] איזה סיכויים מזהירים נשקפים להם בפלסטינה תוך הבטחת תמיכת המוסדות..." (25.04.1934).
מחלקת התעמולה של קק"ל הוקמה בראשית שנות העשרים של המאה העשרים לצורך תיעוד ופרסום ראשית ההתיישבות וכיבוש הקרקע בארץ ישראל. היא פעלה כאמצעי תעמולה מרכזי לגיוס דעת הקהל העולמית לטובת הרעיון הציוני (בעיקר נוכח ההתקוממות של האוכלוסייה הפלסטינית: 1920, 1921, 1929, 1936-1939), ובמידה רבה לשם קירוב יהדות הגולה למעשה הציוני ולצורך גיוס כספים. במהלך השנים בנתה המחלקה ארכיון תצלומים גדול ומקיף המשקף את הרוח הציונית ואת האסטרטגיות שהתוו מחלקות התעמולה, שהעיקריות שבהן היו: ראשית- בנייתו של דימוי היהודי החדש במולדת החדשה: בהיר, חזק, מאושר ונמצא תמיד בתנופה של עבודה. קשיי העשייה ותנאי החיים הקשים בארץ אינם ניכרים בו. שלא כמו היהודי הגלותי, היהודי החדש עובד בעבודה יצרנית ושלם עם הרעיון הציוני; שנית - מחלקות התעמולה ביקשו לכונן את הצידוק המוסרי להתיישבות היהודית בארץ ישראל ולכן הרבו להציג את הארץ של טרום המפעל הציוני כמקום שומם, עזוב ונטוש ותוך התעלמות מהאוכלוסייה המקומית הפלסטינית והלא יהודית, ואת השינוי החיובי [כביכול]- בעיניים מערביות - שחל בה עם ההתיישבות הציונית; שלישית – המוסדות ביקשו להדגיש את התועלת שמפיקה האוכלוסייה הפלסטינית, שהוצגה כנחשלת וכמפגרת, מההתיישבות הציונית שהוצגה כנושאת בשורת המודרנה.
חזותם של התצלומים תאמה את המסרים הללו. התצלומים בנויים ברובם "נכון", למשל, מבחינת הקומפוזיציה, והיו יפים. הנושאים שנבחרו לצילום חזרו על עצמם שוב ושוב: חיילים גאים (דיוקנים או בצעידה), חגיגות (מוטיב המעגל), פועלים מאושרים בעבודה או בדרכם לעבודה, עיבוד האדמה באמצעים מתקדמים ומודרניים, מגדלי שמירה כסמל ליישובים החדשים המגנים על עצמם, ועוד. התצלומים הציגו תמונת עולם אידאית ונמנעו מתיאור קשיים אישיים וקולקטיביים, קונפליקטים, עיסוק בבעיות מוסריות או מראות לא מחמיאים מהשוליים החברתיים והכלכליים. תצלומים אלה הפכו לחלק אינטגרלי ממערכת התדמית, השיווק וההסברה של התעמולה הציונית וזכו לתפוצה רחבה- בתערוכות, בגלויות, בעיתונות, בהרצאות, בחוברות, בפרסומות, בבולים, בכרזות ובסרטי קולנוע.
אנשי מחלקות התעמולה של המוסדות הלאומיים -קק"ל, קרן היסוד והסוכנות- הבינו כבר בשלב מוקדם של פעילותם את תפקידו של הצילום ככלי בתקשורת ההמונים ואת כוחו ויכולותיו של המדיום החדש כסוכן של העברת דימויים חזותיים. הם הפנימו את הלכי הרוח המקובלים של התקופה, וכמו ברוסיה, בארצות-הברית ובגרמניה, עשו שימוש בצילום ובאומנויות חזותיות אחרות במערכת השיווק התעמולתית שלהם. "כשיש ברצוננו לעשות תעמולה רחבה - עלינו להתחשב עם רוח הזמן. התקופה הנוכחית דורשת חומר יותר להסתכלות מאשר למחשבה [...]. ניקח לדוגמה את רוסיה הסובייטית בהתחלת עבודתה. שם היו מבטאים כל מחשבה וכל פעולה שתהיה בציורים או בתצלומים שהם היו מדברים ללב העם מבלי להטריח את המחשבה וכך גם עלינו - עלינו להיות מוכנים בחומר שהוא יהיה מתאים לכל שדרות העם שאנחנו צריכים לו" (מכתב לא חתום אל נתן ביסטריצקי, 12.11.29). הם עסקו בבניית טרמינולוגיה ציונית אחידה ומוכפפת אשר השפיעה רבות על התפתחות חברה ותרבות חילונית ישראלית מגויסת הראויה לבחינה ביקורתית נוקבת (רונה סלע, צילום בפלסטין/ארץ-ישראל בשנות השלושים והארבעים, 2000). עם זאת, חשוב להדגיש כי היו אלה אנשי חזון בעלי תפיסת עולם רחבה, עושר תרבותי ואישיות כריזמטית. הם קיימו דיאלוג עם מגמות צילום מקבילות בעולם ותרמו תרומה משמעותית לפריחת הצילום היהודי בארץ, שהיה אז בראשית דרכו.
במאמר זה יוחד מקום מרכזי לפועלם של הצלמים שפעלו עבור קק"ל: לביוגרפיה שלהם, לקשריהם עם קק"ל, לדרכם המקצועית, לתפיסת עולמם ועוד. בהמשך לספר, צילום בפלסטין/ארץ-ישראל בשנות השלושים והארבעים, במאמר זה אני מבקשת לקרוא את ארכיון התצלומים של קק"ל באמצעות דיון בצלמים שעבדו עימה. עד הקמת מדינת ישראל הצלמים המרכזיים שעבדו עם קק"ל היו שמואל יוסף שוויג, אברהם מלבסקי, לזר דונר, זולטן קלוגר, יעקב רוזנר וטים (נחום) גידל. מהקמת מדינת ישראל ועד מלחמת יום כיפור צלמוי קק"ל המרכזיים היו- פרד צ'סניק, ורנר בראון, אלכס סטרז'מייסטר ודוד חריס.
לטקסט המלא והמפורט על פעילות קק"ל בשטח הצילום ועל הצלמים ראו הקטלוג קרן קימת ומצלמת, תמונות מהקופסא הכחולה 1903-2003, אפריל 2003.
הערות
1.מחלקות התעמולה של המוסדות הלאומיים השונים שיתפו פעולה באופן הדוק בנושא "התעמולה בתמונות": קביעת מדיניות, קשר עם הצלמים, מחירים, רכישת נגטיבים, החלפת תצלומים, העתקות וכדומה, כפי שמתואר במאמר.
זולטן קלוגר, קצין יהודי ,1941 , ארכיון הצילום של קרן קימת לישראל
זולטן קלוגר, ללא כותרת, אוסף פרטי
אברהם מלבסקי, לעבודה, כפר רופין, 1938, ארכיון הצילום של קרן קימת לישראל
יעקב רוזנר
התצלומים והמסמכים באתר הינם לצרכים מחקריים בלבד. כל שימוש בהם כפוף לחוק זכויות יוצרים ומותנה בקבלת אישור מבעל זכויות היוצרים.
ביוגרפיה + תערוכות, קטלוגים וספרים
)
)
)
)
