| 100 שנים - אריך קומרינר, גיל מרקו שני, גלריה עינגע, בר יוחאי 7, תל-אביב, ספטמבר-אוקטובר 2025, ספרים בהוצאת אסיה 2025 | | | התערוכה "100 שנים" מפגישה בין צלם הבאוהאוס אריך קומרינר (1978-1907), שככל הידוע זו תערוכת היחיד הראשונה שלו ברחבי העולם, לאמן העכשווי גיל מרקו שני. קומרינר למד אצל מורי הבאוהאוס בדסאו עוד בטרם אימץ המוסד את לימודי הצילום כתחום רשמי. הוא הציב עצמו בחזית הצילום המודרני והציג בתערוכות מפתח של התקופה, לרבות Film und Foto (שטוטגרט, 1929), לצד דמויות מפתח בתנועה. הוא נמנה עם זרם הצילום החדש, שהציע פרספקטיבה מהפכנית להתבוננות באובייקט – פירוקו מצורתו השמרנית בשלל אמצעים, ומתוך כך התאִפשרה "הרחבה וסובלימציה של תפיסת המרחב, תובנה של תרבות מרחבית חדשה" (מוהולי נאג', 1936). התערוכה מתמקדת בעיקר בעבודתו של קומרינר בגרמניה בשנים 1929–1933, שנוצרה דרך "עיניים חדשות" (שם) ובאמצעות שפה חזותית ניסיונית ופורצת גבולות. הוא צילם אובייקטים יומיומיים שנעדרו עד אז מהלקסיקון המצולם, יחסים בין אנשים ומקטעים אדריכליים בתקריבים מוקצנים או בזוויות חדות. עבודתו משם אוצרת רגעים של פריחה תרבותית שעתידה לחלוף.
גיל מרקו שני יוצר לאורך השנים אובייקטים שפורקו ונבנו מחדש במעין תודעה חוזרת המקבלת חיים עצמאיים. הוא מרוקן אותם ממהותם הפונקציונלית ומציב אותם מול הצופה כפָסאדה חיצונית, אוטונומית. כהמשך טבעי, בשנים האחרונות עוסק מרקו שני בתהליכי פירוק ובנייה באמצעות המדיום הצילומי ויוצר תחבירים חדשים המתחילים בשבירת השפה וממשיכים לתוך מצרפים חדשים – אדריכליים, אנושיים, אישיים. הוא עוקב, בין השאר, אחר שירת הברבור של המודרניזם האדריכלי בתל אביב, ומצלם באמצעות שפה חזותית ניסיונית את מחיקת ההיסטוריה האדריכלית. כאן מצביע מרקו שני על מערכת שלמה של פרקטיקות רפלקסיביות הקושרות ידע, כוח ואידיאולוגיה, ועל המסגרות החברתיות והתרבותיות שמעצבות הרס, שִכחה ומחיקה )טאג, 1988).
רוח הזמן בתערוכה היא חד-פעמית אך גם מחזורית, זמנית ונצחית; ההיסטורי והעכשווי נודדים, חסרי בית; מורכבים ומתפרקים במהירות, ובה בעת גוססים. עבודתם של הצלמים המודרניסטים של שנות ה-30 נגדעה עם עליית הנאצים וביזוי האמנות; שירת ההלל של המודרניזם שאפפה את אירופה, נקטעה. קומרינר, כמו עמיתיו, היגר מגרמניה, ועבודתו האוונגרדית משם צופנת כיום הוויה טרום-קטסטרופלית. כמו במעגל סיבובי ובמלאת יובֵל המאה, החיים והאמנות נתונים שוב לאותה מתקפה, ועבודתו של שני מתבצעת תוך כדי הזוועה, כשהצופן הגנטי זוכר. וכפי שניסח מאן ריי: "בסופו של דבר חוסר המנוחה מקבל צורה חומרית."
התערוכה מלוּוה בשני ספרים – ספר אמן של גיל מרקו שני, "שלוש שנים וחצי"; וספר מחקרי – "אריך קומרינר: צלם הבאוהאוס" – פרי עטה של ד"ר רונה סלע (עברית-אנגלית). שניהם ראו אור בהוצאת אסיה (2025). | | |
| | | |  | | אריך קומרינר, תחנת הרכבת המהירה, ברלין, 1929 | | |  | | גיל מרקו שני, רמז 36, תל אביב, לפני הריסה | | |
|
|
| |
|
|
|
ביוגרפיה + תערוכות, קטלוגים וספרים
)
)
